הקורונה העניקה לי הזדמנות מצוינת להכיר קצת יותר מקרוב את שוק מחנה יהודה הירושלמי. גיליתי שהשוק מוצף בכל כך הרבה מקומות טובים לאכול בהם, שהבחירה קשה. בעיניי הבילוי האולטימטיבי כאן הוא בשעות בערב, כשאווירת הבילוי בשיאה, לאכול איפה שמתחשק וכמה שמתחשק, ולטעום מכל העולמות.
אני לא מבינה איך מגיעים למצב של כיור ריק, כזה שאפשר ממש לשטוף אותו עצמו. עולם הכוסות והכפיות הוא בור ללא תחתית, אין לי מושג איך נראה החור של הביוב בסוף המנהרה הזאת
למסתכל מן החוץ זה קצת מבלבל, הרי בקשת העזרה נשמעת תלותית, משמעותה שאין לו מסוגלות להסתדר בעצמו. אבל האמת היא שזה צעד ענק
סיפורה של קרינה צ'פלינסקי מתפרש על פני שלוש יבשות, שלושה דורות ושלושה יצרני שוקולד, שהיא האחרונה שבהם. את אהבתה הגדולה לשוקולד היא שזרה יחד עם אהבתה לארץ ישראל ולנופיה, ושניהם יחד באים לידי ביטוי בהחלטה להקים מפעל מקצועי ומרשים, שאין שני לו, בקיבוץ קטנטן ברמת הגולן. כבר 15 שנה שהיא מייצרת שוקולד, מאמינה בסגולותיו הבריאותיות, מתרגשת מהעבודה, ומקווה שילדיה ימשיכו את המורשת המשפחתית
תקופה שבה שילוב בין אימהות לקריירה הפך לאידיאל, ולעתים קרובות גם לכורח כלכלי, נשים רבות קורסות תחת הניסיון לתחזק בית מתוקתק, ילדים מחונכים ועבודה דורשת. נשים שבחרו לפרוש מהמרוץ ולקחת פסק זמן משמעותי לגידול הילדים, מספרות על אימהות אחרת, על בית רגוע, על פניות רגשית מופלאה, ואפילו על אפיקי פרנסה חדשים שנפתחו להן
הייתי יפה, זקופה, עם גב ישר וראש למעלה. הרגשתי טוב עם עצמי, ואהבתי איך שנראיתי. זו הפעם האחרונה שאני זוכרת שאהבתי את הנשיות שלי
מתכון קליל ומהיר לארוחה שווה וטעימה!
https://youtu.be/Emg9_bvh8M0
